החלטה בתיק רע"א 5821/05

           ביום 3.11.89 הגיש בנק הפועלים בע"מ (להלן: המבקש) ללשכת ההוצאה לפועל בחדרה בקשה למימוש משכנתא (תיק שמספרו 11246/89) הרשומה על זכויותיו של יוסף יצחק גרינברג במקרקעין הידועים כחלקה 12 בגוש 11346 במושב בת שלמה (להלן: המקרקעין).

           ביום 9.11.89 מונה בא כוח המבקש ככונס נכסים למקרקעין (להלן: הכונס). על-פי החלטת ראש ההוצאה לפועל, החל הכונס בהליך למימוש המשכנתא, אשר כלל בין השאר, פרסום הזמנה לציבור להציע הצעות לרכישת המקרקעין. אלא, שהליכי מימוש המשכנתא עוכבו בתיק ההוצאה לפועל, לאור בקשתו של המשיב 1 לדון בתיק על-פי חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב-1992(להלן: חוק ההסדרים).

           ביום 28.9.98 ניתן פסק דין חלקי על-ידי המשקמת, עורכת הדין ליאורה סבירסקי, אשר קבעה, כי חוק ההסדרים אינו חל על החוב לטובת המבקש וכי המבקש רשאי להמשיך בהליכים המקובלים.

           ביום 5.7.00 הגיש המשיב 1 לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה לביטול פסק המשקמת. במסגרת הדיון בתיק הגיעו הצדדים להסדר, לפיו חוב המשיב 1 צומצם לסך של 2,500,000 ש"ח. כמו-כן הוסכם בין הצדדים, כי אם ישולם סך של 350,000 ש"ח, תוך 6 חודשים מיום חתימת ההסדר וסכום נוסף בסך של 900,000 ש"ח בפריסה למשך 15 שנים, יוכרז החוב כמסולק. עוד נאמר בהסדר, כי "אם לא יעמוד המבקש מספר 1 בהתחייבויותיו כאמור לעיל ו/או לא ישלם תשלום כלשהו ו/או חלק מתשלום כלשהו במועדו- יהיה המשיב [כאן-המבקש] זכאי להעמיד את כל החוב כאמור בסעיף 1 לעיל (2,500,000 ש"ח) לפירעון מיידי כשהוא נושא ריבית" (להלן: ההסכם). ביום 5.7.00 ניתן תוקף של פסק-דין להסכם הנזכר לעיל (להלן: פסק-הדין בהסכמה).

           לטענתו של המבקש, המשיב 1 לא עמד בהתחייבויותיו ולא שילם את מלוא החוב על-פי ההסכם. למעשה עד ליום מתן פסק הדין בבית-המשפט המחוזי שילם המשיב 1 סכום של 400,000 ש"ח על חשבון החוב.

           ביום 26.10.00 ביקש המבקש לחדש את הליכי מימוש המשכנתא במסגרת התיק המקורי והתברר לו כי התיק בוער. בהתאם להנחיית מזכירות ההוצאה לפועל, הגיש המבקש בקשה לראש ההוצאה לפועל בחדרה לשחזר את התיק ולפטור מאגרה, בהתאם לתקנות ההוצאה לפועל (גניזת תיקים) (הוראת שעה), התשנ"ו-1996 (להלן: תקנות ההוצאה לפועל). ראש ההוצאה לפועל דחה, ביום, 26.1.05, את בקשתו של המבקש בנימוק שמהסכם הפשרה עולה ש"חלף מימוש המשכון נתן בית המשפט המחוזי תוקף של פסק דין להסכם שאינו אלא פשרה כספית", וכי אם סבור המבקש, כי הסכם הפשרה הופר על-ידי המשיבים, כי אז עליו לעתור לבית-המשפט המוסמך לביטולו של פסק-הדין בהסכמה ולא להחליט על דעת עצמו, כי ההסכם הופר.

           על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל מיום 26.1.05 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשת רשות ערעור, בה הוא טען, כי הסכם הפשרה קובע במפורש, כי המבקש זכאי לממש את המשכנתא בגין אי תשלום החוב. לטענתו, פסק-הדין בהסכמה, קבע מחדש את גובהו של החוב וזיכה את המבקש לפתוח בהליכים למימוש המשכנתא במקרה של הפרת הסכם הפשרה. המשיבים לא הגיבו לבקשת המבקש ובית המשפט המחוזי דן בתיק בהיעדר תגובתם.

           בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט כ' סעב) דחה את בקשת רשות הערעור שהונחה לפתחו בקובעו, כי לו היה נשאר פסק-הדין של המשקמת על כנו, כי אז אפשר ויכול היה המבקש להתבסס על קביעתה של המשקמת ולפיה "הבנק רשאי להמשיך בהליכים כנגד החייבים מחוץ לכותלי המנהלה". אלא, שעל החלטתה של המשקמת הוגש ערעור ובמסגרתו הושג הסכם פשרה, שבו בוטלה קביעתה של המשקמת. בית המשפט המחוזי ציין, כי סכום החוב הסופי כפי שהתגבש בערעור בפסק-הדין בהסכמה, היה שונה מהסכום המקורי ומזה שצוין על-ידי המשקמת.

           לדעתו של בית-המשפט המחוזי, מכל האמור לעיל נוצר הרושם, כי המבקש זנח את תיק ההוצאה לפועל הראשוני וכראיה לכך ניצבת העובדה, כי המבקש המתין ארבע שנים תמימות לחידוש ההליכים המשפטיים מאז ה-5.7.00, בו ניתן פסק-הדין בהסכמה. נתון נוסף שנלקח בחשבון על-ידי בית-המשפט המחוזי היה שבמהלך התקופה האמורה שילמו המשיבים למבקש סכומים גדולים. לאור האמור לעיל, דחה בית-המשפט המחוזי את בקשת רשות הערעור.

           מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה טוען המבקש, כי הוא מעולם לא ביקש לבצע פסק דין של בית-המשפט המחוזי, אלא ביקש לשחזר תיק שנפתח למימוש משכנתא. לדבריו, בית-המשפט המחוזי טעה בקביעתו, לפיה "המשקמת עיכבה את ההליכים וכי עיכוב ההליכים לא בוטל על ידי גורם מוסמך עד היום", שכן בפסק-הדין בהסכמה אושר ביטל עיכוב ההליכים ונקבע, כי "אם לא יעמוד המבקש מספר 1 בהתחייבויותיו כאמור לעיל ו/או לא ישלם תשלום כלשהו ו/או חלק מתשלום כלשהו במועדו- יהיה המשיב זכאי להעמיד כל החוב כאמור בסעיף 1 לעיל (2,500,000 ש"ח) לפירעון מיידי". לטענת המבקש, הסכם הפשרה מיום 5.7.00 לא ביטל את פסק המשקמת, כי אם שינה את סכום החוב של המשיבים ותו לא. בהתייחס לכל האמור לעיל, מבקש המבקש לקבל את בקשת רשות הערעור ולהורות על שחזור תיק הוצאה לפועל מספר 11246/89 ולבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי.

           המשיבים מצדם, אף זו הפעם, בחרו שלא להגיב לבקשת המבקש.

           לאחר שבחנתי את בקשת רשות הערעור, נחה דעתי, כי דינה להידחות. רשות ערעור ניתנת רק במקרים חריגים, המעלים שאלות בעלות חשיבות חוקתית; מקרים, בהם יש לתרום לאחידותה של ההלכה; מקרים, בהם חשיבות עניינית לבעיה משפטית המועלית בהם; מקרים בהם יש חשיבות ציבורית בעניין; במילים אחרות, מקרים בהם החשיבות המשפטית חורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123). הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית, החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים, אשר נדון כבר בפני שתי ערכאות, הן בפני ראש ההוצאה לפועל והן בפני בית-המשפט המחוזי והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי".

           אף לגופו של עניין דין הבקשה להידחות. בראש ובראשונה ישנה חשיבות רבה לעובדה, כי מאז נפתח התיק חלפו 16 שנים תמימות בחודש יולי 2000 התקבל פסק-הדין בהסכמה, אשר הסכום שנקבע בו היה שונה מהסכום המקורי, שכן נאמר, כי סכום התביעה צומצם לסך של 2,500,000 ש"ח. משנה חשיבות יש בעיניי אף לעובדה, כי המשיב 1 שילם למבקש סכומים בסדר גודל של כ- 400,000 ש"ח בגין החוב. יוער, כי ישנה חשיבות רבה לעניין גובה החוב וזאת לאור הוראתו של סעיף 6 (3) לתקנות ההוצאה לפועל, לפיה המבקש לחדש את ההליכים בתיק ההוצאה לפועל, נדרש לצרף לבקשתו חשבון מעודכן ומפורט של יתרת חובו של החייב.

         יתרה מכך, בסעיף 4 של הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק-דין מיום 5.7.00 נאמר מפורשות, כי "הליכים בתיקי ההוצל"פ יושהו". הלכה היא, כי פסק-דין המאשר הסכם פשרה, משולבות בו הן תכונותיו של הסכם והן תכונותיו של פסק-דין (ראו ע"א 219/87, 151/87 אורי רחמני ו-3 אח' נ' שמש הדר ו-3 אח', פ"ד מג(3), 489, עמ' 498-499). שני הנדבכים הללו, המרכיבים את פסק הדין שבהסכמה, הם המכתיבים לבעל הדין, את דרכי הפעולה לשינוי הפסק: הפן ההסכמי הוא המקנה אפשרות לביטול פסק הדין מחמת כל פגם העשוי לבטל הסכם לרבות שינוי מהותי בנסיבות; והפן השיפוטי שבפסק, שפותח את הדרך לנקוט הליכי ערעור רגילים, כגון מחמת שנפל פגם בהליכי המשפט, לרבות בסדרי הדין. המשמעות של הלכה זו הינה, כי בעל דין הרוצה לבטל פסק-דין שניתן בהסכמה, מחמת פגם בהסכם שהוא בשורשו של פסק הדין, עליו להגיש תובענה חדשה בגין זאת (ראו ע"א 108/83 דוד גולדשטיין ואח' נ' מדינת ישראל ואח',  פ"ד לט(1), 780, עמ' 784-785).

           העולה מן האמור עד כה, שכל עוד לא בוטל פסק הדין בהסכמה, הרי הוא שריר וקיים. באם אכן המשיבים לא עמדו בתנאיו של פסק-הדין בהסכמה, שומה היה על המבקש להגיש תביעה חדשה בעניין זה לבית-המשפט המוסמך לכך.

           אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

           המבקש ישלם למשיבים שכר-טרחת עורך-דין בסך 7,500  ש"ח.

           ניתנה היום, י"ד בכסלו תשס"ו (15.12.05).

                                                                                                                        ש ו פ ט